נהיגה בשכרות: מה קובעת פקודת התעבורה, מהבדיקה בצד הדרך ועד הפסילה

עצירה לבדיקת נשיפה יכולה לקחת שתי דקות, וההשלכות שלה נמשכות שנים. פקודת התעבורה מגדירה בדיוק מי נחשב שיכור, מה הסף, ואיזו פסילה באה אחר כך. המאמר עובר על זה לפי סדר הדברים בדרך.

מי נחשב שיכור לפי החוק

סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע שמי שהוא שיכור בזמן שהוא נוהג ברכב, בדרך או במקום ציבורי, עובר עבירה. ההגדרה של ״שיכור״ נמצאת בסעיף 64ב, והיא רחבה יותר ממה שרוב הנהגים חושבים. שיכור הוא אחד מאלה:

• מי ששותה משקה משכר בזמן הנהיגה.
• מי שבגופו נמצא סם מסוכן, או תוצרים של חילוף החומרים של סם.
• מי שבגופו אלכוהול בריכוז הגבוה מהסף שנקבע בתקנות.
• מי שנתון תחת השפעה של משקה משכר או של סם.

כלומר, גם נהג שמרגיש בסדר לגמרי יכול להיחשב שיכור, אם הבדיקה מראה ריכוז מעל הסף.

הסף: 240 מיקרוגרם בנשיפה, 50 מיליגרם בדם

תקנה 169א לתקנות התעבורה קובעת את הסף הכללי: 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או 50 מיליגרם אלכוהול ב־100 מיליליטר דם. ריכוז שעולה על אחד מהם הוא ״ריכוז אלכוהול בגוף״ לעניין העבירה.

הפקודה מוסיפה חזקה: מניחים שהריכוז הזה היה בגוף בשלוש השעות שלפני הבדיקה, כל עוד לא הוכח אחרת. לכן ההגנה בתיק כזה בודקת גם את התזמון, ולא רק את המספר.

מי נבדק לפי סף נמוך יותר

סעיף 64ב קובע סף נמוך בהרבה, 50 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף או 10 מיליגרם ב־100 מיליליטר דם, לארבע קבוצות:

• נהג חדש.
• נהג שעוד לא מלאו לו 24 שנים.
• מי שנוהג ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 קילוגרם.
• מי שנוהג ברכב ציבורי.

לנהגים האלה גם כמות קטנה מאוד של אלכוהול מספיקה כדי לעבור את הסף.

בדיקת נשיפה גם בלי חשד

לפי סעיף 64ב(א1), שוטר רשאי לדרוש מנהג לתת דגימת נשיפה גם כשאין חשד שנעברה עבירה. סעיף 64ב(א3) מאפשר לו לדרוש גם דגימת רוק, כדי לבדוק אם יש בגוף סם מסוכן. מי שנותן דגימה מקבל העתק של הדין וחשבון על הבדיקה, ובו התאריך, השעה, המקום והתוצאה (סעיף 64ג).

סירוב לבדיקה

סעיף 64ד קובע שנהג שמסרב לתת דגימה לפי דרישת שוטר ייחשב כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3). סירוב לא ״מציל״ מהתיק. הוא נכנס לאותה עבירה בדיוק.

העונש ופסילת המינימום

סעיף 62 קובע עונש של עד שנתיים מאסר או קנס. בנוסף, סעיף 39א קובע פסילת מינימום: מי שהורשע בנהיגה בשכרות נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה לפחות שנתיים. מי שכבר הורשע בעבירה הזאת בשנה שלפני כן נפסל לפחות ארבע שנים.

בית המשפט רשאי להורות על פסילה קצרה יותר, אבל רק בנסיבות מיוחדות שהוא מפרט בפסק הדין. כאן נמצא חלק גדול מהעבודה בתיק.

הרשעות חוזרות

סעיף 40א מחמיר עוד יותר עם מי שחוזר על העבירה. מי שהורשע בנהיגה בשכרות, ובעשר השנים שלפני כן כבר הורשע לפחות פעמיים בעבירות מהרשימה שבסעיף, נפסל לפחות עשר שנים.

הפסילה של קצין המשטרה

נהיגה בשכרות מופיעה בתוספת הרביעית לפקודה. לכן, לפי סעיף 47, שוטר רשאי ליטול את הרישיון כבר בצד הדרך ולתת זימון להופיע בפני קצין משטרה בתוך שלושה ימים. קצין המשטרה רשאי לפסול את הנהג עד 30 יום, עוד לפני שהוגש כתב אישום.

מי שלא מגיע לשימוע אצל הקצין עלול להיפסל גם בהיעדרו (סעיף 47(ו)).

ביטול הפסילה בבית המשפט

סעיף 48 מאפשר למי שנפסל בידי קצין משטרה לבקש מבית המשפט לבטל את הפסילה. בית המשפט שומע את התביעה, ורשאי לבטל את הפסילה בתנאים או בלי תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בביטחון הציבור. על ההחלטה אפשר לבקש עיון חוזר ולהגיש ערר (סעיף 49).

סעיף 50 מוסיף שתי נקודות זמן: אם עברו שלושה חודשים מהפסילה ולא הוגש כתב אישום, הפסילה מתבטלת, אלא אם בית המשפט האריך אותה. אם עברו שישה חודשים ולא ניתן פסק דין, הפסילה בטלה, אם בית המשפט לא הורה אחרת.

פסילה עד תום ההליכים

אחרי הגשת כתב האישום, התביעה יכולה לבקש מבית המשפט לפסול את הרישיון עד שהתיק יסתיים (סעיף 46). זה הליך נפרד מהפסילה של קצין המשטרה, ובו בית המשפט שוקל אם יש ראיות לכאורה ואם הנהג מסוכן לציבור. גם כאן מגיעים לדיון עם עורך דין.

מה עושים אחרי בדיקה חיובית

שומרים את העתק הדין וחשבון שקיבלתם, רושמים לעצמכם מה שתיתם ומתי, ולא מפספסים את מועד השימוע אצל קצין המשטרה. כדאי לדבר עם עורך דין תעבורה לפני השימוע ולפני הדיון הראשון בבית המשפט, כי שם נקבע אם תנהגו בחודשים הקרובים.

עו״ד אדיר גולן מייצג בתיקי נהיגה בשכרות ובביטול פסילות בבתי משפט לתעבורה בכל הארץ, מאילת ועד צפת.

המקורות: פקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות התעבורה, תשכ״א־1961, הנוסח שבוויקיטקסט, נקראו ב־6 באוקטובר 2026. המאמר הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. לבדיקה של מקרה מסוים צריך לפנות לעורך דין.